איך קוראים תחזית גלים לשירגאו: סוול, פריוד, רוח וגאות

קוראים תחזית גלים לפי ארבעה נתונים: גובה, פריוד, כיוון swell ורוח. הגאות באה אחריהם, ובשירגאו היא חשובה במיוחד, כי כל גל סביב General Luna שובר על שונית. וחשוב באיזה סדר קוראים: קודם בודקים אם ה-swell בכלל מגיע לספוט מהכיוון שלו, אחר כך כמה אנרגיה יש בגל, ורק בסוף מסתכלים על המספר הגדול והבולט, הגובה.

במדריך הזה נפרק שורה אחת מהתחזית שלנו, נסביר מאיפה המספרים מגיעים ועד כמה אפשר להישען עליהם. נגיד גם איפה התחזית שלנו עיוורת, כי יש כמה מקומות כאלה. כדי לעקוב עם נתונים אמיתיים תוך כדי קריאה, כדאי לפתוח את תחזית הגלים ל-12 הספוטים בלשונית נוספת.

איך נראית שורה אחת, ומה היא אומרת

הערכים בטבלה הבאה הם דוגמה שבנינו כדי להסביר את הקריאה, ולא יום אמיתי. השורה מדמה את Cloud 9, ספוט שפונה לצפון מזרח.

בשורה כזאת כדאי לשים לב שה-swell הוא רק 0.7 מטר, ובכל זאת הגובה בשבירה יוצא 1.0 עד 1.3 מטר, כי הפריוד ארוך וה-swell מגיע קרוב לכיוון שהספוט פונה אליו. מה שעושה את היום הוא הצירוף של כיוון שנכנס לחלון, פריוד ארוך ורוח offshore. ומה שהשורה לא אומרת, כמה מים יש מעל השונית, מופיע בנתון אחר, הגאות.

גובה הגל Hs: מה המספר בעצם מודד

המונח הרשמי הוא significant wave height, בקיצור Hs. לפי NOAA NDBC הוא שווה בקירוב לממוצע השליש הגבוה של הגלים, מהשקע עד הפסגה. NDBC מחשבים אותו מהספקטרום של הים: ארבע כפול השורש של m0, השונות של גובה פני המים. כלומר זה מספר סטטיסטי שמתאר את מצב הים בנקודה ובפרק זמן מסוים.

מההגדרה הזאת נובע שחלק מהגלים יהיו גבוהים מ-Hs. הערה של שירות מזג האוויר האמריקאי למשתמשי תחזיות גלים נותנת לזה מספרים לפי תורת הגלים: אחד מכל עשרה גלים יגיע לגובה של פי 1.25 מ-Hs, ואחד מכל מאה לפי 1.67. היחסים האלה מתייחסים להתפלגות רגילה של גלים בים פתוח. גל שמתרומם ושובר על שונית מתנהג אחרת, ולכן כדאי לקחת אותם כסדר גודל.

ויש עוד הבדל: Hs הוא גודל של ים באזור מסוים, וגובה הגלישה בתחזית שלנו הוא חישוב נפרד שמוסבר בהמשך. כשמשווים את המספר בתחזית לגובה שרואים מהחוף, משווים שני דברים שונים.

Swell מול גלי רוח, ולמה הפריוד חשוב

לפי הלשכה למטאורולוגיה של אוסטרליה, גלי רוח (sea) נוצרים מהרוח שנושבת עכשיו, או שנשבה לאחרונה, באזור שבו מסתכלים, והפריוד שלהם קצר. Swell נוצר במקום אחר, והגלים שלו עשויים לעבור אלפי קילומטרים עד שהם מגיעים. מכאן שגם ביום בלי רוח מקומית הים יכול להיות מלא גלים.

המודל שאנחנו משתמשים בו מפצל את הים לשלושה חלקים: swell ראשי, swell משני וגלי רוח, ולכל חלק יש גובה, פריוד וכיוון. בתחזית שווה להסתכל קודם על ה-swell הראשי. הוא בדרך כלל זה שבונה את הסט.

לפי הלשכה האוסטרלית, הפריוד הוא הזמן בין פסגות עוקבות של הגלים האנרגטיים ביותר. NDBC מגדירים את הפריוד הדומיננטי בצורה טכנית יותר: הפריוד שבו הספקטרום של הים חזק ביותר. הלשכה מוסיפה שכאשר swell ארוך פריוד מתקרב למים רדודים, הוא מאט, ובמקביל גדל ונעשה תלול יותר.

ובמספרים: לפי נוסחה מקובלת מספרי הלימוד למים עמוקים, שמופיעה בערך Wave power בוויקיפדיה, ההספק של גל, לכל מטר של חזית, עומד ביחס ישר לריבוע הגובה ולפריוד האנרגיה. הכפלת הגובה בלי לשנות פריוד מכפילה את ההספק פי ארבעה, והעלאת פריוד משמונה שניות לשתים עשרה מוסיפה חצי, באותו גובה. הנוסחה תקפה במים עמוקים, והיא משתמשת בפריוד האנרגיה, שאינו בדיוק הפריוד שמופיע בתחזית. לכן הפריוד לא מכריע לבד: הוא גורם אחד בנוסחה, לצד ריבוע הגובה.

כיוון ה-swell וחלון הגלים של כל ספוט

כיוון ה-swell נמדד במעלות, ומציין מאיפה הגל מגיע, עם כיוון השעון מצפון. לכל ספוט יש חלון: טווח הכיוונים שהוא מסוגל לקבל, כי הכיוון שהספוט פונה אליו והיבשה שסביבו חוסמים את השאר. את החלונות הגדרנו בנתוני הספוטים שלנו, והם הערכה שלנו, לא מדידה ממקור חיצוני.

הדוגמה הכי פשוטה היא ההפכים. Cloud 9 פונה לצפון מזרח, והחלון שלו נפתח מ-340 מעלות דרך צפון ומזרח ועד 150. swell דרום מערבי לא נכנס אליו, ובחישוב שלנו הגובה שלו מתאפס. Guiwan פונה דרומה, והחלון שלו נפתח מ-90 עד 200 מעלות, כלומר swell ממזרח ועד קצת מעבר לדרום. ביום שבו Cloud 9 מקבל swell צפוני, Guiwan יכול להיות שטוח, ולהפך.

החלונות האלה מסבירים הרבה ממה שכתוב במדריך על העונה הטובה ללמוד לגלוש בשירגאו. ספוט שפונה לצפון מזרח צריך swell מצפון או ממזרח, וספוט שפונה דרומה צריך swell ממזרח או מדרום, ולכן אין ספוט אחד שעובד בכל יום. את הפירוט איזה ספוט מתאים לאיזו רמה אפשר למצוא בעמוד הספוטים.

עוד פרט מהקוד שלנו: לכל swell אנחנו מרחיבים את החלון בכמה מעלות, ויותר כשהפריוד ארוך, כדי לפצות על התעקלות הגל ליד החוף. זו הנחה שלנו, ולא כיילנו אותה מול מדידות.

רוח: offshore, onshore ותמונת המונסונים

רוח offshore נושבת מהיבשה לים, מול הפנים של הגל. מחקר של Scripps שפורסם ב-Journal of Fluid Mechanics, ודווח בפברואר 2023, מצא שרוח כזאת נוטה לעודד גלים חלולים עם צינור, מהסוג שגולשים מתקדמים אוהבים, ורוח onshore נוטה ליצור גלים נשפכים עם קצף. באותה כתבה Falk Feddersen מ-Scripps אומר שמודלי גלים עד היום לא כללו את השפעות הרוח האלה. גם התחזית שלנו לא כוללת אותן: היא נותנת נקודות בדירוג לפי כיוון הרוח, ואת צורת הגל היא לא מנבאת.

הסיווג שלנו פשוט. מתחת ל-8 קמ״ש הרוח נחשבת קלה. רוח שמגיעה מכיוון קרוב, עד 45 מעלות, לכיוון שהספוט פונה אליו, כלומר מהים, היא onshore. רוח שמגיעה בזווית של 135 מעלות ומעלה מהכיוון הזה, כלומר מצד היבשה, היא offshore, וכל מה שבאמצע נחשב רוח צדדית.

המונסונים משנים את התמונה לאורך השנה. בחורף נושבת באזור רוח צפון מזרחית שנקראת אמיהאן (amihan), ובחלק אחר של השנה רוח דרום מערבית שנקראת הבאגאט (habagat). לפי הסיווג שלנו, רוח צפון מזרחית היא onshore ל-Cloud 9, שפונה לצפון מזרח. ל-Guiwan, שפונה דרומה, היא מגיעה מצד היבשה, אבל בזווית שהסיווג שלנו עדיין מגדיר כרוח צדדית ולא כ-offshore. זה מתיישב עם העונות בנתוני הספוטים שלנו: Guiwan הוא ספוט של חורף, כשהרוח מצפון מזרח, ו-Cloud 9, שהרוח הדרום מערבית היא offshore בשבילו לפי אותו סיווג, בשיאו מסוף ספטמבר עד נובמבר. זו תמונה כללית. המעבר בין העונות לא קורה ביום אחד, והרוח בפועל משתנה גם בתוך היום.

גאות על שונית: כמה מים יש מעל הסלע

בחוף חולי הגאות מזיזה את מקום השבירה. על שונית היא משנה את הגל עצמו. הוא יכול לשבור חזק וחלול ברדוד, ורך ורחב כשיש יותר מים. בנתוני הספוטים שלנו Tuason הוא שמאלי מהיר על שונית רדודה מאוד, ושם העדיפות היא לגאות גבוהה. ב-Jacking Horse יש זרם צדדי בגאות גבוהה ובירח מלא.

חישבנו את הגאות ל-General Luna עם EOT20, מודל גאות עולמי שמבוסס על מדידות לווין. לפי המאמר של Hart-Davis ואחרים מ-2021, הוא כולל 17 רכיבי גאות ברשת של 0.125 מעלות, והשיפור הגדול שלו לעומת מודל קודם היה באזורי חוף. בחישוב שלנו מהמודל, על 457 ימים שמתחילים ב-1 באוקטובר 2026, ההפרש היומי בין הגאות הגבוהה לנמוכה נע בין 0.65 ל-2.21 מטר, ובממוצע הוא 1.45 מטר.

המספרים האלה הם חישוב מודל, ולא השווינו אותם למדידה של מד גאות במקום, כי לא מצאנו לוח גאות רשמי ל-General Luna. ובכל זאת המסקנה ברורה: יום שבו ההפרש קרוב ל-0.65 מטר ויום שבו הוא קרוב ל-2.21 מטר הם שני ימים שונים על אותה שונית. התחזית שלנו מציגה גאות, אבל היא לא נכנסת לדירוג. את זה בודקים לבד, או שואלים את המדריך.

מאיפה המספרים, ועד כמה אפשר להישען עליהם

הגלים באתר שלנו מגיעים משני מודלים. הראשי הוא MFWAM של שירות Copernicus Marine האירופי: מודל דור שלישי ברזולוציה של 1/12 מעלה, עם תחזית ל-10 ימים בצעדים של שלוש שעות, שמתעדכן ב-00:00 וב-12:00 UTC ומונע מרוחות של ECMWF. השני הוא WAVEWATCH III, מודל הגלים התפעולי של NOAA. הוא משמש לנו כגיבוי, וגם כבדיקה צולבת: כשממוצע גובה הגל בשני המקורות שונה ביותר מ-50 אחוז, ההתאמה ביניהם מסומנת כנמוכה.

הרוח שלנו מגיעה מהנתונים הפתוחים של ECMWF ברזולוציה של 0.25 מעלה, והגאות מ-EOT20. כשמסתכלים על שורה אחת בתחזית, מסתכלים בפועל על כמה מקורות שנתפרו יחד.

ועד כמה זה מדויק? מחקר של NOAA (Campos ואחרים) הריץ מחדש תחזיות גלים לשנים קודמות ובדק את הדיוק שלהן לפי יום התחזית. המתאם ל-Hs היה 0.95 עד 0.96 ביום הראשון, 0.86 עד 0.88 בשבוע הראשון ופחות מ-0.70 אחרי היום העשירי, ורוב הירידה בדיוק הייתה בין היום הרביעי לעשירי. מדובר בתחזית אנסמבל של מערכת אחרת, ולכן לגבי התחזית שלנו המספרים הם אינדיקציה בלבד. מה שאנחנו לוקחים מזה: את שלושת הימים הראשונים קוראים ברצינות, ואת הרביעי והחמישי כמגמה.

איך התחזית שלנו מחשבת גובה ודירוג, ומה היא לא יודעת

התחזית מכסה 12 ספוטים ל-5 ימים, ב-40 צעדים של שלוש שעות, בשעון מנילה, ומתעדכנת שש פעמים ביום. לכל ספוט יש נקודה במודל, בים הפתוח, ובה נלקחים ה-swell והרוח.

לכל חלק של הים בודקים אם הכיוון שלו בתוך החלון של הספוט. אם כן, מחשבים ממנו גובה שבירה בנוסחה שמבוססת על Komar ו-Gaughan (1972), שלוקחת את הגובה והפריוד במים עמוקים. את התוצאה אנחנו מקטינים ככל שכיוון ה-swell רחוק יותר מהכיוון שהספוט פונה אליו. את החלקים מחברים כשורש של סכום הריבועים, ובתחזית מוצג טווח: מ-0.85 עד 1.15 כפול הגובה שהתקבל, מעוגל לעשירית מטר. כך swell של 0.7 מטר בטבלה למעלה הפך לטווח של 1.0 עד 1.3 מטר.

הדירוג בין 0 ל-5 נבנה מכמה כללים. שטוח, פחות מ-0.3 מטר, תמיד 0. שתי נקודות אם הגובה בטווח הרגיל של הספוט, נקודה אם הפריוד הראשי הוא 10 שניות ומעלה, נקודה על רוח offshore או קלה. מורידים נקודה על רוח צדדית מעל 15 קמ״ש, ושתיים על onshore מעל 15 קמ״ש.

מה התחזית לא יודעת

נקודת המודל שלנו נמצאת בים, ותא אחד ברשת של 1/12 מעלה רוחבו בערך 9 קילומטרים. השונית עצמה, ההתעקלות המקומית והצורה של הקרקעית לא מחושבות. טווחי הגודל לכל ספוט הם ברירת מחדל ולא כוילו. הרוח מרשת גסה, ולכן בריזות ים מקומיות מיטשטשות בה. הדירוג לא מכיר את רמת הגולש, לא את הצפיפות במים, ואת הגאות הוא משאיר בחוץ. המודל נועד לתכנון והוא איננו תחזית רשמית.

טייפונים ואזהרות

אזהרות רשמיות מגיעות מ-PAGASA, השירות המטאורולוגי הפיליפיני, ושם מתפרסמים ה-Tropical Cyclone Bulletin, ה-Gale Warning וה-Weather Advisory. העמוד שלנו אינו שירות אזהרות. ועוד דבר, כמו שכתבה הלשכה האוסטרלית: swell עשוי לעבור אלפי קילומטרים. לכן סערה רחוקה יכולה להעלות גלים בחוף שבו השמיים בכלל נקיים. אם יש עדכון של PAGASA, הוא קודם לכל מספר שלנו.

הדעה שלנו, והיא עולה לנו כסף

לא בוחרים יום לימוד או ספוט לפי נתון אחד בתחזית, וגם לא לפי הדירוג לבדו. דירוג גבוה אצלנו אומר בעיקר שהגובה בטווח הרגיל של הספוט, הפריוד ארוך והרוח נקייה. בספוטים של מתקדמים זה לעיתים קרובות יום שבו הגל שובר חלול וחזק על השונית, ופחות נעים למתחילים. בשבילם, יום הלימוד הטוב ביותר הוא בדרך כלל יום שבו התחזית אומרת קטן.

ועוד אחת שעולה לנו שיעורים: לדעתנו, לגולשים מנוסים שרואים בתחזית ים קטן, מתחת ל-0.6 מטר, עדיף לחכות ל-swell ולא להזמין שיעור באותו יום. בשיעור למתקדמים עובדים על timing, בחירת גל ומקום ב-lineup, ובשביל זה צריך גלים. למתחילים שנמשכים לדירוג הגבוה כדאי לזכור שהדירוג שלנו עיוור לרמה ולגאות. המדריך עומד בבוקר על החוף ורואה את המים עצמם, והשיקול שלו קודם לכל מודל. אפשר להכיר את המדריכים שלנו, להשוות בדפי התחזית בין שני ספוטים שכנים, Cloud 9 למתקדמים וJacking Horse למתחילים, ולקרוא על ספוטים ללימוד במדריך לספוטים למתחילים.

על הכותבים

המדריכים של Surfing Sirago: פרנסיס, מייקל וגלן, מדריכי גלישה מקומיים ב-General Luna. מייקל (26) נולד וגדל בשירגאו ומדריך מוסמך מטעם איגוד הגולשים של האי שירגאו (SISA). גלן (38) גולש מגיל 17, ברישיון SISA דרגה 2. וואטסאפ למייקל: +63 950 304 3184.

שאלות נפוצות